אין ח"כם כבעל ניסיון


מאת: נסי אנג'ל-כץ ובן בורנשטיין

עכשיו זה רשמי – העולם אכן שייך לצעירים. הכנסת הקרובה הולכת להיות מהצעירות ביותר שראה המשכן מימיו. אם מדברים על מעבר בין דורי, עכשיו זה קורה – דור חדש מגיע בהמוניו אל בית המחוקקים. אלה הם ילידי שנות השבעים ומעלה, שכבר גדלו לתוך מציאות דמוקרטית שבה אין רק מפלגת שלטון אחת, הגמונית, ששולטת לאורך שנים. אותו דור חדש נכנס לכל מקום בקשת הפוליטית הרחבה, מימין ומשמאל. מימין, במפלגת "הבית היהודי", שהפכה אטרקטיבית לפתע, הרשקוביץ (59) ואורלב (67) בחוץ, בנט (40) ושקד (36) בפנים. באגף השמאלי (לכאורה) נראה כי מפלגת העבודה היא המפלגה שצפויה לעבור את המהפכה הבין-דורית החשובה ביותר. ממוצע גילי חברי הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-18 עמד על 57.7 (N=8). לקראת הכנסת ה-19 "העבודה" צפויה להכניס אל בית המחוקקים לפחות שבעה עשר מחבריה, שממוצע הגילים שלהם הוא 48.4, פער של כמעט עשור. השחקנים החדשים שמשנים את התמונה הם סתיו שפיר (27), איציק שמולי (32), מיכל בירן (34) וחיליק בר (37). בכנסת היוצאת, חבר הכנסת הצעיר ביותר ממפלגת "העבודה" הוא יורם מרציאנו (47), שגם הוא הספיק לכהן בה רק ימים מועטים. מפלגת "יש עתיד", שצפויה להכניס את המספר הרב ביותר של ח"כים חדשים, דווקא הציגה מועמדים וותיקים יחסית בראשה, אך היא מכניסה גם כמה ח"כים צעירים וטריים שנדחקו לתחתית הרשימה (אם כי גם הם נחשבים למועמדים שמקומם ריאלי): יואל רוזבוזוב (32), עדי קול (36) וקארין אלהרר (35). גם אלה צפויים להוריד את הגיל הממוצע של הכנסת ה-19.

צעירים בכנסתאפשר להסביר את הירידה הניכרת בגיל המועמדים לכנסת ה-19 בכמה אופנים. ראשית, עלייתן של הרשתות החברתיות והמדיה הדיגיטלית הפכה את היכולת לנהל קמפיין בחירות רחב לנחלתם של הרוב, ובטח שזכות זו כבר אינה שמורה לעשירים בלבד. אם בעבר היה צורך להדפיס שלטי חוצות גדולים כדי להגיע אל כלל הציבור, היום אפשר לפתוח דף ברשת חברתית ולהגיע לחשיפה דומה כמו בעיתונות המודפסת, בעשירית מהסכום. שינוי אחר, הנובע מנגישות הרשת הוא היכולת להעלות תוכן מורכב ומגוון ולא רק סיסמאות וסלוגנים, וכמובן גם קטעי וידיאו המתווכים ומקרבים בין המועמד לציבור בוחריו. שנית, ההתעוררות הפוליטית הגלובלית ו"האביב הערבי" בפרט השפיעו גם הם על ממוצע הגילים. בשנתיים האחרונות חוו לא מעט משטרים ברחבי העולם מהפכות והפיכות אשר הונהגו והובלו לא אחת על ידי צעירים, שהשתמשו כאמור במרשתת להפצת בשורותיהם. כך למשל, בתוניסיה, אף על פי שהמשטר חסם את הגישה החופשית לרשתות חברתיות, ניצלו הצעירים את בורותו וניהלו את המהפכה במדינה דרך רשתות אלו, וזאת ללא ידיעת המדינה. נראה כי תופעה זו לא פסחה עלינו. המחאה החברתית של ישראל 2010, שקריאתה צצה לראשונה מעל דפי רשת האינטרנט, היא אחד הנושאים המרכזיים שסביבם נסבות הבחירות הקרובות, וכמו ברחבי העולם, גם במקרה שלנו היו אלה הצעירים שהובילו אותה.

המחאה הביעה בין השאר מיאוס ממדיניות דורסנית, שבאופן מסורתי קושרה ל"פוליטיקה ישנה". הממשלה הנוכחית נתפסה בקרב צעירי המחאה כפוגעת בציבור המעמד הבינוני-נמוך, וכרואה בעיקר את המעמד הגבוה, המזוהה לרוב עם ציבור מבוגר ומרוחק, ולכן יש להחליפה. רבים מאותם צעירים מוחים הבינו כי ברצונם להשפיע ולשנות מתוך המערכת הפוליטית. המחאה היא כנראה גם הסיבה שדווקא מפלגת "העבודה" היא המפלגה המובילה את הטרנזיטיביות הבין-דורית הנוכחית. נכון להיום, מפלגת "העבודה" היא המפלגה המזוהה ביותר עם המחאה החברתית. שלושה ממובילי המחאה הם מועמדים לכנסת הקרובה (שפיר, שמולי ויונה), ורבים מתומכי המחאה הם תומכי המפלגה. נוסף על כך אפשר לראות גם כי שלטי הקמפיין של מפלגת "העבודה" לבחירות הקרובות מבוססים על שלטי המחאה החברתית, ובמקביל אפשר לשמוע הצהרות בתקשורת כי "יחמוביץ' תכניס רוח צעירה". יצוין  כי ההצערה הבולטת שחלה במפלגה מתרחשת בין היתר על רקע התרחבותה של המפלגה מבחינת מספר המנדטים הצפויים, וכי רוב ותיקי המפלגה ישמרו על מקומם בכנסת הקרובה.

קמפיין הבית היהודי. הסיסמה "משהו חדש מתחיל" מלווה במיתוגו של נפתלי בנט כהייטקיסט צעיר ומצליח

אפשר לשאול שאלות לגבי התפיסה התרבותית שממנה צומח הקישור של צעירים עם שינוי ועם שיפור. מתקבל על הדעת כי תפיסת החדשנות והיזמות הרווחת בעולם העסקי, העולם המערבי המודרני, היא שרואה בכל צעיר הזדמנות לשינוי, ובכל שינוי – שיפור. בעידן של חידושים, סטארט-אפים והמצאות, הצעיר נתפס כתקווה למציאות טובה יותר ולשחר חדש. כך למשל, סלוגן הבחירות של נפתלי בנט מבוסס על הנחה זו בנושאו את הסיסמה "משהו חדש מתחיל", ומלווה במיתוגו של בנט כהייטקיסט צעיר ומצליח. מעניין בהקשר זה להתייחס לממוצע הגילים של המפלגות שאינן שותפות להנחות תרבותיות אלו. במפלגות המיוצגות בעיקרן על ידי נבחרי המגזר הערבי, הגיל הממוצע של המועמדים לכנסת הקרובה גבוה למדי. חברת הכנסת הצעירה ביותר ממגזר זה היא חנין זועבי (43) מ"בל"ד", ואחריה מסעוד גנהיים (47) מ"רע"מ-תע"ל". ייתכן כי ממצאים אלו משקפים גישה כללית במגזר הערבי בנוגע לוותק, שלפיה הגיל, והניסיון הנלווה אליו, משחקים תפקיד חשוב בבחירת נבחרי הציבור. במגזר החרדי-אשכנזי, המצב דומה. כל חברי הכנסת מסיעת "יהדות התורה" נמצאים בשנות החמישים והשישים לחייהם. בזהירות רבה נאמר כי ייתכן שהסיבות לכך נובעות מקווי הדמיון במאפייני שני המגזרים וביחסם כלפי ותק וניסיון וכלפי שינוי וקדמה.

לכאורה, וכפי שמקובל כאמור לחשוב, הדור הצעיר יביא עמו רוח חדשה למשכן, שתתבטא בחקיקה חברתית ובאכפתיות וקרבה לציבור. עם זאת, בניגוד לתפיסה האמורה, נראה כי דווקא נבחרי הציבור הוותיקים והמבוגרים יותר הם המבצעים יותר חקיקה חברתית. במחקר על תפקוד חברי כנסת בפעילות פרלמנטרית בנושאים חברתיים בכנסת ה-16[1], שערכו חוקרים מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, נמצא כי חברי כנסת בקבוצת הגיל 59-50 קיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בחקיקה חברתית. קבוצת גיל זו מאופיינת לרוב בחברי כנסת בעלי ותק וניסיון פרלמנטרי רבים יותר לעומת מקביליהם הצעירים. אפשר אולי להסביר זאת באמצעות כך שחבר כנסת בעל ניסיון פרלמנטרי הוא בעל ביטחון רב יותר, מחובר למוקדי כוח ובעל הבנה מגובשת בנוגע למוקד העניין של בוחריו ובנוגע ליכולות החקיקה מבחינה פוליטית ומבחינה ציבורית. עם זאת, האם חבר כנסת שצבר את ניסיונו החברתי מחוץ לכנסת, היינו בשטח, במקום שבו ציבור בוחריו חי את חייו, לא יגיע לכנסת עם יותר ביטחון ממילא? וגם אם לא יהיה בעל ותק בכנסת, האם ביצועיו בחקיקה לא יתעלו על אלה של אותם חברי כנסת חסרי הניסיון, וזאת מתוך היכרותו הבלתי אמצעית עם ציבור בוחריו?

עלינו לשאול את עצמנו, מדוע אנו מוכנים לוותר על קריטריון הניסיון בבואנו לבחור את נציגי הכנסת הבאה. נסו לשוות בנפשכם מציאות שבה מובילי החברות הגדולות במשק הם מנהלים חסרי ניסיון, או מצב שבו אתם בוחרים לקחת את יקיריכם לרופא חסר ניסיון, כאשר יש אפשרות לבחור, באותה עלות, רופא בעל ניסיון. ייתכן כי התשובה לכך טמונה בתפיסה, כי תפקיד נבחר הציבור אינו תפקיד "מקצועי", ועל כן אינו דורש ניסיון קודם ספציפי. אך האם ייתכן כי הסיבה לכך שאנו מוכנים להקריב את הקריטריונים של הניסיון ושל הוותק נעוצה בעובדה שמידת חוסר האמון והמיאוס שאנו רוחשים כלפי נבחרי הציבור הנוכחיים היא כה רבה, עד שאין ביכולתנו לדמיין אותם כבאי כוחנו? האם ייתכן כי הגענו למצב שבו נבחרינו נראים בעינינו כה לא ראויים, עד שעצם ניסיונם נראה לנו גורם לא הכרחי ואף לא רצוי, וכל רצוננו הוא להחליף את דמות הפוליטיקאי הישן בכל מחיר?

בועז נול, סתיו שפיר ואיציק שמולי. מנהיגי המחאה הצטרפו מהר מידי לפוליטיקה הפרלמנטרית?

ייתכן ששאלות אלו יישארו פתוחות, וייתכן כי לקראת הבחירות לכנסת ה-20 תינתן תשובה מדויקת. עם זאת דבר אחד בטוח – אסור לנו להקל ראש בכל הנוגע לגל הצעיר ששוטף את הכנסת הקרובה, משתי סיבות: ראשית, צעירים וצעירות מצוינים, שעשו ועודם עושים מעשים נפלאים בעבור החברה, רואים עצמם ראויים ובשלים לעבור מהשטח היישר אל מגדל השן. עלינו לחשוב אם אין בכך זילות מסוימת בשניים ממפעליה החשובים של החברה הישראלית – בית המחוקקים ועולם העשייה החברתית – שכן אנו מאשרים הלכה למעשה כי מספיקות כמה שנים של עשייה חברתית כדי להפוך למוביל המדיניות בתחומה. שנית, פרק הזמן ההולך ומתקצר, והתמעטות הקבלות הנדרשות בין עשייה חברתית לריצה לכנסת עלולים להיות זרז שלילי באשר לסיבות שבעטיין יבחרו אנשים לעסוק בעשייה חברתית, ואולי רצוי שהציבור ידרוש גם בתחום החברתי "תקופות צינון" ארוכות יותר. כמובן, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ויש "ילדי פלא", כאלה שבשנות חייהם המעטות יחסית הספיקו לעשות רבות בתחום החברתי והציבורי, וצברו מספיק ניסיון וחכמת חיים המספקים להם בסיס ראוי לעבודה פרלמנטרית.

לשאר הצעירים האידאליסטים והמוכשרים שטובת הכלל עומדת לנגד עיניהם כדאי להתעכב אולי עוד כמה שנים במסגרות אחרות – המגזר השלישי, הרשויות המקומיות, החינוך הפורמאלי והחינוך הבלתי פורמאלי, ואפילו העולם העסקי – לצבור ניסיון ולפתח ראייה רחבה יותר. כדאי לזכור – העשייה החברתית בטח לא תיגמר כל כך מהר, ולכנסת, אליה תמיד יש זמן להגיע.

– נסי אנג׳ל-כץ הוא סטודנט שנה ב' לתואר ראשון במשפטים ולתואר ראשון בממשל ופוליטיקה במרכז הבינתחומי הרצליה.
– בן בורנשטיין הוא סטודנט שנה ג' לתואר ראשון  במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמחלקה לתקשורת ועיתונאות, ותלמיד תכנית המצוינות לתואר שני בסוציולוגיה.


[1]"כולנו ערבים זה לזה" מדרג חברי הכנסת ה–16 על פי פעילותם הפרלמנטרית בנושאים חברתיים (מרץ 2006) – ד"ר אשר בן-אריה וגב' נעמי פרידמן

מודעות פרסומת

  1. אילן

    נסי יקר,
    מאמר רציני, מעמיק ומעורר מחשבות.
    עם ראייה וניתוח כה מפוקחים נראה לי שאתה כבר בנוי להצטרף לבית המחוקקים.
    יישר כוח!

  2. פינגבק: האם גם אתם חיפשתם מי היה חבר הכנסת הצעיר ביותר | מי היה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: