יש עתיד לעבודת חרדים?

מאת: ישי פרלמן

בשנים האחרונות יש עיסוק רב במקומה של האוכלוסייה החרדית בחברה הישראלית. בניגוד לדעה רווחת בציבור, אשר מוטרד בעיקר משאלת השירות הצבאי של החרדים, בקרב קובעי המדיניות נפוצה הדעה שהבעיה הגדולה יותר היא השתלבות החרדים בשוק העבודה בישראל (לדוגמה בדוח ועדת טל[1]). לפי דעה זו הצורך הקריטי במציאת פתרון לשירות הצבאי של החרדים הוא דווקא ובעיקר מפני שההסדר הנוכחי גורם לכך שחרדים לא יכולים להשתלב בשוק העבודה.[2] על פי הנתונים שהיו בידי ועדת פלסנר, שיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים עומד על 40%; בקרב הנשים שיעור התעסוקה הוא 57%, וזאת לעומת שיעור של 80% בקרב שאר האוכלוסייה.[3]

עבודת חרדים במערכת הפוליטית הנוכחית

בבחירות המתקרבות שאלת מקומם של החרדים בשוק העבודה תופסת מקום נכבד על סדר היום. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד הפכה את השאלה הזאת למוקד בתעמולת הבחירות שלה. יאיר לפיד עתר לבג"ץ על נושא גיוס החרדים, והוא אף הדגיש זאת בשיחה עם הציבור החרדי. כדי שלא ייראה כאילו הוא מתעסק רק בגיוס הצבאי, לפיד חזר והדגיש שהבעיה היא במיוחד השתלבות החרדים בשוק העבודה. יאיר לפיד אמר בכנס שדרות:

"כל מי שנסע פעם לברוקלין יכול לראות שכל החרדים שם עובדים לפרנסתם. שלא ימכרו לכם שיש בהצעה הזאת משהו אנטי חרדי, הרי תורה ועבודה זה אחד מעיקרי היהדות. 'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה שגוררת עוון', אמרו חז"ל."

הנושא לא קיים רק במפלגת "יש עתיד", ששמה נושא זה במרכז המצע שלה, אלא גם במפלגות אחרות. כך לדוגמה, במפלגת העבודה, מרב מיכאלי אומרת:

"ברמת ההפרדה והשנאה שיש בין חרדים לחילוניים, הרבה יותר חשוב שהחרדים ילכו לעבוד ושהם יהיו מעורבים בחברה. אין לי ספק שאם היום פוטרים את החרדים בצורה גורפת משירות בצבא, מושכים לרבנים את הכוח מתחת לרגליים. הרבה חרדים רוצים להשתלב ושנפטור אותם משירות צבאי ונפסיק עם איום הגיוס."

מלבד ביטויים במערכת הפוליטית לדרישה מהחרדים לעבוד, אפשר לראות את הכעס סביב נושא זה גם בעמודי הפייסבוק. כך לדוגמה הופץ תלוש המשכורת הפיקטיבי של אברך חרדי, שמציין "365 ימי חופשה נצברים – 365 ימים, שעות עבודה בפועל – 0". תלוש זה זכה למאות שיתופים ברשת אף על פי שהנתונים בו אינם מדויקים כלל.[4]

כמו כן לקראת הבחירות הופצה תמונה אשר משחקת על פרסום של ש"ס ומציינת שש"ס מקדמת את אלה שעניים מפני שהם לא עובדים.

נדמה שהנושא של עבודת החרדים הוא נושא חם מאוד בבחירות הקרובות והוא חוצה מפלגות. כל המפלגות הלא חרדיות דורשות מהחרדים לצאת לעבודה, ובכעס. אני מכיר את תופעת הכעס על חרדים שלא עובדים היכרות אישית מהדרכת כיתות בבתי ספר תיכוניים בארץ, ומדיונים עם התלמידים על נושאים הקשורים לדמוקרטיה ועל הדרך הראויה לניהול המדינה.

יחס החרדים לעבודה

ד"ר נורית שטדלר מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית כתבה את הדוקטורט שלה על היחס של החרדים לעבודה.[5] במאמר המתבסס על המחקר שלה[6] היא מציינת שהפרשנות של הגברים החרדים לכך שהם אינם עובדים היא שלדעתם אירועים נסיים הם כלי הסברתי לקיום הכלכלי של משפחות ושל פרטים; שפראורדינציה (preordination), ולא רצון חופשי ואחריות אישית, היא שמסבירה הצלחה כלכלית; שעבודה מסיחה את הדעת מהייעוד העליון יותר של לימוד תורה, ולכן היא מהווה מכשול בדרך לגאולה.

חרדים רואים בעבודה רק דרך להשגת פרנסה, ולא דבר המעניק משמעות לחיים. האדם לא נברא כדי לעבוד ולהרוויח כסף, אלא כדי לעבוד את האל בלימוד ובמעשה. בגירוש מגן עדן העניש אלוהים את האדם בכך שיצטרך לעבוד כדי שיוכל להתקיים, ולכן בלית ברירה יש צורך להתעסק בזה. אך בסופו של דבר אלוהים הוא שדואג לאדם, וללא ההשגחה האלוהית האדם לא יכול לדאוג לעצמו. לכן החרדים מקדמים נרטיב שדורש מהפרטים לנטוש את החוויה המטריאלית לטובת ערכים שאינם מטריאליים בעולם התורה.

רוח הקפיטליזם

בניגוד לערכים החרדיים, בעולם המערבי שולטים ערכים שבאים מעולם אחר ושמבססים את השיטה הכלכלית המערבית. וובר קרא לערכים שעומדים מאחורי השוק הקפיטליסטי "רוח הקפיטליזם". בולטנסקי ושפלייה [Boltanski& Chiapello)[7) מגדירים את רוח הקפיטליזם כאידאולוגיה שמצדיקה את המחויבות של פרטים לקפיטליזם ושגורמת למערכת הזאת להיראות להם אטרקטיבית. הקפיטליזם הוא מערכת אבסורדית שבה איבדו עובדים את הבעלות על פירות העבודה שלהם, ובעלי ההון מוצאים את עצמם כבולים לתהליך בלתי נגמר שלא ניתן לסיפוק של רדיפה אחר הון. כדי להצדיק את הפעילות הזאת לעצמם ולגרום למוטיבציה להשתתף במערכת הזאת, הפרטים צריכים להאמין ברוח הקפיטליזם. יש שני ערכים שהם חלק מרוח הקפיטליזם ומהאתוס המערבי, שחשובים להבנת היחס לחברה החרדית במערכת הפוליטית: העבודה כערך וחשיבות הבחירה האישית.

העבודה כערך

וובר הגדיר את רוח הקפיטליזם בצורה צרה יותר מההגדרה לעיל, כעמדה שלפיה המרדף השיטתי והרציונאלי אחר העושר הוא תכלית בפני עצמו.[8] עמדה זו נותנת לעבודה לשם רכישת משאבים ערך עצמאי חיובי ההופך את העבודה לבסיס בחברה שלנו. בולטנסקי ושפלייה, אשר רואים בשאיפה של המערכת להקים חברה צודקת חלק אינהרנטי מרוח הקפיטליזם, מסבירים  שברוח הקפיטליזם מצויים הרעיון של הוגנות והאמונה שהקפיטליזם מביא לחברה צודקת יותר ותורם לטובת הכלל. לפי רעיון השוק והיד הנעלמה של אדם סמית', העבודה למען רווח אישי מגדילה את התועלת החברתית ומפתחת את החברה בכללותה, ודבר זה מקנה לעבודה גם ממד מוסרי עצמאי. בשוק העבודה היום יש מיזוג בין הפנאי לעבודה, והאדם הופך להיות מזוהה עם המקצוע שלו.

מקס וובר

אפשר לראות איך העמדה החרדית סותרת באופן בסיסי את הערכים שעומדים בבסיס רוח הקפיטליזם. החרדי שאינו עובד פוגע בחברה בכללותה. הוא לא יצרני, הוא לא מוסרי. לא יכול להיות שהחרדי בוחר לחיות תחת מערכת ערכים שבה העבודה אינה מרכז חייו, הרי זאת "הדרך הטבעית" שבה אנשים צריכים לחיות. מכיוון שלא ניתן ערך כלכלי בשוק ללימוד תורה, והדבר היחיד שנחשב בעל ערך הוא מה שהשוק מקנה לו ערך כלכלי, אין לו ערך בכלל, והחרדי נתפס כמתבטל 365 ימים בשנה. בגלל מערכת הערכים הזאת, חברי הכנסת, כמו מרב מיכאלי, מביעים את העמדה שהחרדים בעצם רוצים לעבוד ולהרוויח כסף, וברגע שיפנו אותם לכיוון הנכון ולאפשרות לעבוד כדי לצאת ממעגל העוני, הם יקפצו על ההזדמנות ויתחילו לעבוד, להרוויח כסף ולהגשים את עצמם. יאיר לפיד משכנע את כולנו שעבודה היא מערכי היסוד ביהדות, הרי איך ייתכן שקיימת מערכת ערכים שונה מהמערכת הקפיטליסטית "האובייקטיבית"?

חשיבות הבחירה האישית והנשיאה בתוצאות הבחירה      

החלק השני של הביקורת על החרדים הוא שלא רק שהם לא עובדים, הם גם עושים זאת מבחירה אישית. אי אפשר לדמיין מצב שבו הייתה מופצת בפייסבוק תמונה נגד מפלגה שתומכת בתקצוב בעלי מוגבלויות, שנושאת את הכיתוב: "אנחנו בשביל אלה שאין להם, על חשבון אלה שעובדים ובקושי יש להם". הדבר נובע מההנחה שלפי האתוס הקפיטליסטי, האדם אחראי על עצמו וצריך לבחור בדרך הראויה (כלומר, לעבוד), ואם לא – עליו לשאת בתוצאות של הבחירות שלו. זאת אף על פי שהאוכלוסייה החרדית היא אחת האוכלוסיות העניות בארץ. עוני שנובע מאמצעים חיצוניים לאדם הוא דבר שאפשר לקבל, אבל עוני שנובע כתוצאה מבחירה אישית הוא דבר שיש להילחם בו.[9]

לכאורה ההבחנה בין עוני מבחירה ובין עוני כתוצאה מנסיבות חיצוניות היא אוניברסאלית, אבל יש מחקרים רבים שמראים שזה לא נכון. לדוגמה, Savani ואחרים[10] הראו שאמריקאים אשר ממקדים אותם במושג של בחירה נוטים להאשים במצבם פרטים מאוכלוסיות מוחלשות ולהרגיש פחות אמפתיה כלפיהם, ללא תלות בתנאים החברתיים. זאת לעומת פרטים שחיים בחברות אינדיבידואליסטיות פחות, אשר בהן העובדה שהאדם בחר בחירה כדי להגיע למצבו אינה משפיעה כל כך. תמר קריכלי-כץ, לדוגמה, הראתה[11] שבמדינות שתופסות אימהוּת כבחירה אישית האימהות מופלות לרעה יותר מאשר במדינות שתופסות את האימהוּת כמהות הנשיות. בישראל לדוגמה, שהיא מדינה פרו-נטליסטית באופן מובהק,[12] אימהות נחשבת פחות בחירה אישית מאשר לימוד בישיבה, ולכן אין התנגדות עקרונית לתמיכה באימהות, אף על פי שאפשר לראות בהבאת ילדים לעולם בחירה של האישה אשר פוגעת באפשרותה לעבוד. אין גם התנגדות לתמיכה במובטלים בעל כורחם או בחולים שאינם יכולים לעבוד, מכיוון שהם לא בחרו בכך. אבל  התפיסה היא שחרדים בוחרים שלא לעבוד, ובכל זאת הם ממומנים על ידי המדינה. עניין זה מפריע מאוד לחלק מהפוליטיקאים במדינת ישראל, וגם לבוחרים, ולכן הוא עומד במרכז סדר היום הציבורי.[13] העמדה המערבית, הגורסת שהאינדיבידואל בעל היכולת להתקיים באופן עצמאי אחראי על עצמו אם הוא מחליט שלא להשתמש ביכולותיו, מביאה לתפיסה שלפיה הבחירה העצמית של החרדים להתנהג באופן שמביא למצבם הכלכלי הנחות היא גורם בעל נפקות מוסרית, שמוריד מתחושת האמפתיה כלפיהם. במדינות שאינן מושפעות מרוח הקפיטליזם, העובדה שהחרדים בוחרים להגיע למצבם לא הייתה מביאה להאשמתם ולפחות אמפתיה כלפיהם.

סיכום

אני חושב שיש בסוגיה זו שני עניינים השווים התייחסות. העניין הראשון הוא שרוח הקפיטליזם במובן העמוק שולטת בקרב דוברים מכל הקשת הפוליטית, הן במפלגות קפיטליסטיות קלאסיות הן במפלגות שנוטות לכיוון סוציאל-דמוקרטי יותר. גם מפלגות אשר עיקר המצע שלהן נוגע ב"צדק חברתי" וב"חלוקה מחדש" מאמינות שהשוק הקפיטליסטי מחלק את המשאבים החברתיים בצורה שהיא פחות או יותר ראויה (תלוי במפלגה), ושהדרך הראויה לחיות את החיים היא להשתלב בשוק הזה, ומי שלא עושה זאת צריך להיענש.

העניין השני הוא המתח שבין הטענה שהחרדים בוחרים שלא לעבוד ובין האמונה העמוקה שהם בעצם רוצים לעבוד. מצד אחד יש ספקנות עקרונית באשר לטענה שהחרדים בוחרים באורח חיים שבו הישגים מטריאליים אינם מדד להצלחה, ויש ניסיון להחיל את הרוח הקפיטליסטית על הפרט החרדי. "לא יכול להיות שהוא באמת רוצה לחיות בעוני וללמוד תורה כל היום – הוא עושה זאת רק בגלל חסמים חברתיים". ומצד שני משתמשים בעובדת היותם של החרדים אנשים חופשיים הבוחרים בצורה עצמאית שלא להשתתף בשוק העבודה כדי לנמק את חוסר הלגיטימיות של הפעולות שלהם.

 ישי פרלמן הוא סטודנט בתכנית המשולבת בפקולטה למשפטים ובמסלול המצויינות במחלקה לסוציולוגיה.


[1] גם דוח פלסנר עוסק בבעיה זו אך במידה פחותה.

[2] בהסדר הקודם שחוקק חוק טל, חרדים אשר היו בהסדר דחיית גיוס לא יכלו לעבוד בצורה חוקית כי היו חייבים ללמוד בישיבה. גם לאחר חקיקת חוק טל נשארו חסמים בפני חרדים שרצו לעבוד אך לא לשרת בצבא.

[3] דוח פלסנר, עמ' 37.

[4] באתר "דוסים" ניסו להפריך את הנתונים שהופצו, אבל גם הם עושים זאת בצורה שאינה מדויקת כלל – רק לכיוון השני.

[5] The Sacred and the Profane in the Concept of Work: the Case of the Ultra-Orthodox community in Israel), The Hebrew  University of Jerusalem. Supervisor: Prof. Reuven Kahane.

[6] Stadler, Nurit. 2002. "Is Profane Work an Obstacle to Salvation? The Case of Ultra-Orthodox (Haredi) Jews in Contemporary Israel", Sociology of Religion, 63 (4): 455-474.

[7] Luc Boltanski & Eve Chiapello "The New Spirit of Capitalism" Int J Polit Cult Soc (2005) 18:161–188

[8] וובר, מכס. 1984. האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם. עברית: ברוך קורא, תל-אביב: עם עובד. חלק שני, פרק שני: "האסקזה ורוח הקפיטליזם".

[9] ביסוס פילוסופי לעמדה זו אפשר לראות במאמרו של דוורקין: " Ronald Dworkin, what is equality? Part 2: Equality of Resources, 10(4) philosophy and public affairs 283 (1981)".

[10] Savani, Krishna, Hazel Rose Markus, & Alana L. Conner (2008) “Let Your Preference Be  Your  Guide?  Preferences  and  Choices  are  More  Tightly  Linked  for  North Americans than for Indians,” 95 J. of Personality and Social Psychology 861–876.

[11] Tamar Kricheli-Katz "Choice, Discrimination, and the Motherhood Penalty" Law & Society Review, Volume 46, Number 3 (2012)).

[12]דונת אורנה (2010) "פרונטליזם סדוק: נרטיבים של הולדה ואי-הולדה בישראל" סוציולוגיה ישראלית  יא (2):438-417.

[13] למען הגילוי הנאות: אני קפיטליסט דוורקיאני ומאמין שיש משמעות מוסרית לעובדה שאנשים בוחרים שלא להרוויח כסף, ושחוסר שוויון שנובע מבחירות שונות שאנשים עושים הוא לגיטימי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: