כיצד משפרים את ייצוג הנשים בכנסת?

מאת: אסף שפירא

כמו בכל מערכת בחירות, גם במערכת הבחירות הזאת עולה מפעם לפעם לכותרות סוגיית הייצוג הנמוך של הנשים בכנסת. אכן אין ספק שמדובר בייצוג נמוך, אפילו שערורייתי: בבחירות 2009 נבחרו לכנסת 21 נשים – 17.5% מחברי הכנסת. שיעור זה נמוך לא רק משיעורן של הנשים באוכלוסייה (כ-50.5%), אלא גם בהשוואה למדינות אחרות: באוקטובר 2012 דורגה ישראל רק במקום השבעים בעולם מבחינת שיעור הנשים בפרלמנט.

אז כיצד אפשר להעלות את שיעור הנשים בכנסת?

שינוי חברתי עמוק

יש משתנים רבים המשפיעים על ייצוג הנשים בפרלמנט, ובהם תרבות פוליטית, השכלתן של נשים והשתתפותן בשוק העבודה, שיטת הבחירות לפרלמנט, שיטת בחירת המועמדים בתוך המפלגות ועוד. בישראל בולטת השפעתן של תפיסות דתיות: נשים מעולם לא כיהנו כחברות כנסת מטעם המפלגות החרדיות ומטעם המפלגות הערביות המזוהות עם זרמים דתיים (רשימת רע"מ-תע"ל), וגם במפלגות הימין הדתי היה ייצוג הנשים לאורך ההיסטוריה נמוך ביותר (אם כי בחירתה של איילת שקד למקום השלישי במפלגת הבית היהודי עשויה ללמד על שינוי במגמה זו). אך גם במפלגות אחרות ייצוג הנשים נמוך, בין היתר עקב הדימוי הרווח של הפוליטיקה כמקצוע "גברי", כיוון שנשים עדיין עסוקות יותר מגברים בענייני הבית והילדים, ומשום שלגברים יש יותר משאבים הדרושים להצלחה במערכת הפוליטית מאשר לנשים, בין היתר משאבים כספיים, קשרים עם אליטות חברתיות שונות וחשיפה תקשורתית. בשל כל הסיבות האלה, מעט נשים (באופן יחסי) נכנסות לחיים הפוליטיים מלכתחילה, והנשים אשר נכנסות לחיים הפוליטיים מתקשות להתמודד מול גברים.

אם כך, אין ספק ששינוי חברתי-תרבותי-כלכלי עמוק, שיוביל לשיפור במעמדן הכללי של נשים בחברה הישראלית, הוא הדרך הטובה ביותר לקדם את ייצוג הנשים בכנסת, והוא גם כמובן יסייע לחברה הישראלית במובנים רחבים יותר. מאמר קצר זה אינו עוסק בטיבו של שינוי מקיף מעין זה. עם זאת, יצוין שהכלים שבידינו לחולל שינוי כזה מוגבלים, הוא צפוי להיתקל בהתנגדויות ובקשיים רבים, וכטבעם של רוב השינויים החברתיים העמוקים – הוא עלול לארוך זמן רב מדי. ואולם מבט על מדינות רבות אחרות מלמד שאפשר לשפר את ייצוג הנשים בכנסת גם באמצעים מוסדיים, כלומר באמצעות אימוץ מכסות ייצוג לנשים.

מכסות ייצוג וולונטאריות

מכסות הייצוג הנפוצות ביותר בעולם הן מכסות וולונטאריות, כלומר מכסות שהמפלגות מאמצות מרצונן הטוב, ללא כל התערבות מטעם המדינה. גם בישראל מפלגות מכל קצות הקשת הפוליטית עושות בהן שימוש – בבחירות הנוכחיות אלה הן "בל"ד", "מרצ", "העבודה", "הליכוד" ו"הבית היהודי". באופן ספציפי, המפלגות בישראל משתמשות בשיטה המכונה "שריון מקום מינימלי": נשים מתמודדות מול כלל המועמדים על קולות כלל הבוחרים, והמפלגה קובעת מראש אילו מקומות מינימליים היא משריינת לנשים. אם נשים נבחרו למקומות אלו או למקומות גבוהים יותר, מנגנון השריון לא מופעל, אך אם לא – נשים "מוקפצות" למקומות המשוריינים המינימליים על חשבון מועמדים אחרים.

ואולם מבחינה השוואתית המכסות הנהוגות בישראל נמוכות ביותר: בקרב מפלגות שמאל רבות באירופה מקובלות מכסות של 40% ואף של 50%, ובקרב מפלגות ימין – מכסות של 30% ויותר. לעומת זאת, ב-2013 שריינה "העבודה" שני מקומות לנשים בכל עשיריית מועמדים (מכסות של 20%), ו"הליכוד" שריין אף פחות – ארבע נשים בשלושים המקומות הראשונים (כ-13%). רק מפלגות קטנות אימצו מכסות נכבדות יותר: "מרצ" הציבה שתי נשים בכל חמישיית מועמדים (40%), ו"בל"ד"– אישה בכל שלישייה (33%). השיעור הנמוך של המכסות במפלגות הגדולות הוא אחד הגורמים לכך שייצוג הנשים בכנסת נותר נמוך. תרומתן המוגבלת של מכסות אלו מעלה באופן טבעי רעיונות בדבר אימוץ סוג אחר של מכסות: מכסות ייצוג חוקיות.

בבה אידלסון ועדה מימון, חברות הכנסת הראשונה 1952

בשיטת מכסות הייצוג החוקיות המדינה קובעת שכל מפלגה המתמודדת בבחירות חייבת להבטיח שמספר מסוים מבין מועמדיה יהיו נשים – במדינות שונות שיעור זה נע לרוב בין 30% ל-50%. לעתים יש גם כללים המחייבים את המפלגות להציב נשים במקומות גבוהים ברשימתן. למען הסר ספק, לא מדובר בחקיקה דרקונית או במכסות שאינן מקובלות במדינות דמוקרטיות: מכסות כאלה קיימות כיום במדינות דמוקרטיות רבות, ובהן צרפת, ספרד, בלגיה, פורטוגל, פולין, סלובניה, ברזיל, ארגנטינה ודרום קוריאה. בחלק מהמדינות שמאמצות מכסות אלו, כגון צרפת ופורטוגל, מפלגה שאינה עומדת בכללי המכסות יכולה אמנם להתמודד בבחירות, אך מוטל עליה קנס כספי כבד. כלל זה אמור לעודד מפלגות לשפר את ייצוג הנשים בלי לכפות זאת עליהן – כפייה שמעוררת התנגדות פוליטית, ולעתים אף חוקתית, עזה.

מעניין לציין שיש דמיון רב בין מדינות אלו לישראל: מדובר במדינות שבהן מעמד הנשים השתפר מאוד בעשרות השנים האחרונות, אך הוא עדיין טעון שיפור בתחומים רבים, בין היתר בכל הנוגע לשיעורן בפרלמנט. המכסות החוקיות נועדו אפוא להעניק למדינות אלו "דחיפה" בכיוון הרצוי.

ואכן הנתונים מלמדים שלמכסות אלו הייתה ברוב המקרים השפעה חיובית בולטת על ייצוג הנשים בפרלמנט. לדוגמה, בצרפת נקבע לקראת בחירות 2002 ש-51%-49% ממועמדי כל מפלגה לפרלמנט נדרשים להיות נשים, אחרת יישלל מהמפלגה חלק ניכר ממימון המפלגות שלה. בין היתר בשל כך גדל שיעור הנשים בפרלמנט מ-10.7% ב-1997 ל-26.9% ב-2012. שיפור מרשים בשיעור הנשים בפרלמנט נרשם גם בבלגיה, בקוסטה ריקה, בספרד, בארגנטינה ובדרום קוריאה. עם זאת, חשוב לציין שבחלק מהמקרים היה השינוי בייצוג הנשים בפרלמנט אטי או מוגבל, בין היתר משום שהמכסות נאכפו באופן רופף או שהחוק אפשר למפלגות להתחמק מיישום המכסות, למשל אם הוא חייב את המפלגות לכלול מספר נשים מסוים ברשימה אך אפשר להן לדחוק את כל הנשים האלה לתחתית הרשימה.

בישראל עלו החל משנות התשעים הצעות חוק רבות שקראו לאמץ מכסות מפלגתיות חוקיות. הן ביקשו לקבוע מכסות שנעו בין 25% ל-40%, ורובן גם דרשו שנשים יוצבו במקומות גבוהים ברשימה (דרישה אשר תמנע ממפלגות להתחמק מיישום המכסות). ההצעות שהוגשו בשנות התשעים ובראשית העשור הקודם דרשו לפסול מפלגות שלא יעמדו במכסות, אך מאז, בשל דחייתן של כל ההצעות האלה, עלו בעיקר הצעות להעניק תמריץ כספי למפלגות אשר עומדות במכסות, אך לאפשר גם ליתר המפלגות להתמודד. גם ההצעות האלה לא התקבלו, אך יצוין ששלוש מהן זכו לרוב בקריאה טרומית (ולאחר מכן "נקברו" בוועדות הכנסת ולא קודמו), ועל אחת מהן חתמו קרוב לחמישים חברי כנסת [הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – עידוד ייצוג לשני המינים), התשס"ז-2007]. יוזמי הצעות החוק והמצטרפים להצעות הגיעו מכל קצות הקשת הפוליטית – השמאל הלא-ציוני (בל"ד, רע"ם, תע"ל, חד"ש), השמאל הציוני (מרצ, העבודה), המרכז (קדימה, שינוי, הגמלאים, עצמאות), הימין החילוני (הליכוד, ישראל ביתנו) והימין הדתי (המפד"ל, האיחוד הלאומי). יצוין גם שלפי חוות דעת (שנויה במחלוקת) של היועצים המשפטיים בכנסת, על חוק כזה להתקבל ברוב של 61 ח"כים, משום שהוא פוגע בעקרון השוויון המצוי בחוק יסוד: הכנסת.

סיכום

במאמר הוצגו שלושה פתרונות שעשויים לסייע לשפר את ייצוג הנשים הנמוך בכנסת. עקב הקושי לחולל שינוי חברתי עמוק, ובשל הצלחתן המוגבלת של מכסות הייצוג הוולונטאריות, נראה שהגיעה העת לאמץ את הפתרון השלישי – מכסות ייצוג חוקיות. פתרון זה הוכיח את עצמו במדינות דמוקרטיות בעלות מאפיינים דומים לאלה של ישראל, ונראה שהוא עשוי לזכות לתמיכת רוב חברי הכנסת. עקב התנגדותן העקרונית של חלק מהמפלגות לבחירתן של נשים לכנסת, נראה שכדאי להתמקד בניסיון לאמץ מכסות ייצוג חוקיות אשר לא יובילו לפסילת מפלגות שלא יעמדו בכללי המכסות, ובמקום זאת יעניקו תגמול כספי למפלגות אשר יעמדו בהן. אם יאומץ רעיון זה, אולי ישראל כבר לא תמצא את עצמה מתחת למדינות כמו קמבודיה, הרפובליקה הדומיניקאנית, אוזבקיסטן ומלאווי בכל הנוגע לשיעור הנשים בפרלמנט.

 אסף שפירא הוא דוקטורנט במחלקה למדע המדינה.

מודעות פרסומת

  1. פינגבק: גיליון בחירות מיוחד של פוליטון « פוליטאה

  2. פינגבק: מכות רצח « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: