מיכאל איתן נפרד מהכנסת ומצהיר: "למרות ההפסד – אני נשאר בליכוד"

מאת: בנימין שוורץ

1984, שנת הלידה של רבים מחבריי לספסל הלימודים, היא גם השנה שבה נבחר לראשונה מיכאל איתן לכהן כחבר בפרלמנט הישראלי. בשנה זו נערכו הבחירות לכנסת ה-11, שהובילו להקמת ממשלת האחדות המפורסמת בין "המערך" בראשות שמעון פרס ובין "הליכוד" בראשות יצחק שמיר. אלה היו שנים סוערות של תרגילים פוליטיים מסובכים, שמטרתם הרכבת קואליציות. כמי שעלה לישראל בשנת 1994, למדתי על התרגילים הללו בעזרת ספרי לימוד והרצאות בתואר הראשון.

מצויד בפרספקטיבה ההיסטורית הזאת, נכנסתי ללשכתו של מיכאל איתן בכל בוקר במהלך עבודתי עמו כדוברו האישי וכעוזרו הפרלמנטרי בשנים 2009-2007.

מאז שנבחר בפעם הראשונה לכנסת עברו עשרים ושמונה שנים, ובכל השנים האלה, החל בכנסת ה-11 ועד הכנסת ה-18, שימש מיכאל איתן ברציפות חבר כנסת. מתוקף היותו ותיק חברי הכנסת פתח איתן את הכנסת ה-18 ושימש יושב ראש בפועל שלה. אולם בפתיחת הכנסת ה-19 הוא לא ישתתף כלל. "הליכוד", שבחר בו שמונה פעמים ברציפות לכהן כחבר כנסת מטעמו, העדיף לקדם נציגים אחרים לכנסת הבאה.

"למה הם בחרו בו פעם אחר פעם, ועכשיו לא? מה קרה?" שאלתי את עצמי. שאלתי את אותה השאלה גם את השר איתן, והוא – כמו רבים אחרים – הצביע על פניית "הליכוד" ימינה כסיבת דחיקתו מן הכנסת הבאה:

האם צודקים האומרים כי "הליכוד" פנה ימינה ולכן נשארה השלישיה בגין-מרידור-איתן בחוץ?

התשובה היא בהחלט כן. מי שצעדו קדימה נמנים עם האגף היותר לאומי של "הליכוד", למעט המובילים, שהיו כבר מבוססים, כמו גדעון [סער], גלעד [ארדן] וסילבן [שלום]. כדי להיווכח בהקצנה צריך להסתכל על המקומות שבאים אחר כך בעשירייה הראשונה ובעשירייה השנייה, ועל הכניסה של פייגלין. המצב שנוצר שונה מהעבר – בעבר תמיד כללה הרשימה גורמים מאזנים.

ברם, אינני סבור שיש בפניית "הליכוד" ימינה – אם אכן התבצעה פנייה כזאת – כדי להסביר באופן בלעדי את ההפסד של איתן בבחירות המקדימות. כפי שנראה בהמשך, השר איתן בעצמו הצביע בריאיון על גורמים נוספים לתוצאות הבחירות.

***

במהלך שנותיו בפוליטיקה כיהן איתן בכמה תפקידים, ובין השאר שימש יו"ר סיעת "הליכוד", יו"ר הקואליציה, שר המדע, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, יו"ר ועדת המדע ויו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה. היום הוא נמצא בשלהי כהונתו כשר ללא תיק הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור.

יש להדגיש כי בלי קשר למידת תרומתו של איתן בתפקיד זה, עצם מילוי התפקיד גרם לו נזק פוליטי רב: איתן אמנם האמין כי בתפקיד שר יוכל לתרום למדינת ישראל יותר מאשר בתפקידים אחרים בכנסת, אך בפועל שר ללא תיק, במיוחד אם אינו זוכה לתמיכה מיוחדת מצד ראש הממשלה, יתקשה להעביר רפורמות רוחביות במשרדי הממשלה. לכן, על אף הידע והניסיון שצבר בסוגיות הנוגעות לממשק שבין טכנולוגיה וממשל, ייתכן כי מינויו לשר ללא תיק היה טעות פוליטית מצדו של איתן – במיוחד בהתחשב בביקורת הציבורית על גודל ממשלת נתניהו השנייה.

ייתכן גם כי היה נכון יותר בעבורו להיאבק כדי להפוך את המינוי הזמני כיושב ראש הכנסת ה-18 למינוי קבוע. אולם כשאפשרות זו הועלתה מפי מקורבים ועיתונאים, שלל אותה איתן שוב ושוב והביע תמיכה פומבית במועמדותו של ידידו ראובן ריבלין לתפקידו החדש-ישן. מינוי אחר שהיה יכול לבוא בחשבון הוא יושב ראש ועדה חשובה בכנסת, הזירה הטבעית לו, שבה היה יכול לתרום מניסיונו הפרלמנטרי ולהשיג תמיכה מפלגתית רחבה בקידום מטרותיו.

שאלתי את השר איתן על כך:

האם תפקידך כשר בלי תיק הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור גרם לך נזק פוליטי?

בתחילה השיב בשלילה וחזר והדגיש את פניית "הליכוד" ימינה:

לא. מה שגרם לתוצאה הוא בעיקר הפערים שהתרחבו בין העמדות שלי לעמדות של "הליכוד". אני קיבלתי את המדיניות של נתניהו בדבר מציאת פתרון לבעיה הפלסטינית בדרך של שתי מדינות לשני עמים אבל כפוף לשישה תנאים שהציב, וחשבתי שזאת המדיניות שצריכה לחייב את "הליכוד". אבל אנשים ב"ליכוד" מאוד כעסו על כך. הם אומרים שהמקום שלי הוא לא ב"ליכוד". הם אומרים לי: נתניהו לא התכוון [להקמת מדינה פלסטינית, ב"ש], ואתה כן מתכוון.

הוא הוסיף:

דן מרידור תמך בעמדת נתניהו באופן עקבי, אבל אני הייתי השר היחיד שהגיע מטעם "הליכוד" להאזין לנאומו של נתניהו באוניברסיטת בר אילן. אחרים פחדו להתבטא בנושאים האלה, משום שהם פחדו שיתנקמו בהם מהצד הימני ב"ליכוד".

אולם בהמשך הריאיון הודה איתן כי לתפקיד המיניסטריאלי שלקח על עצמו הייתה השפעה שלילית על התמיכה בו ב"ליכוד":

עסקתי בתחום שהוא מאוד אבסטרקטי – ממשל פתוח וטכנולוגיית המידע. בתחום המקצועי יש לי שם טוב והיו לנו הישגים באו"ם, אבל אין לזה שום משקל בקרב חברי "הליכוד" אם לתמוך או לא לתמוך [במועמדותי לכנסת – ב"ש].

ויש עוד סיבה להפסדו של איתן בבחירות הפנימיות, אולי מהותית יותר, שראוי לתת עליה את הדעת.

במהלך עבודתי עם מיכאל איתן הכרתי אדם חרוץ, אמיץ, כן, מנוסה ומתון. עם הזמן למדתי כי הרדיפה אחר התפקיד הפוליטי הבא אינה מעניינו. כך גם רדיפה אחר תמיכה פוליטית של קבוצות אינטרס ויצירת קשרים מזויפים עם אנשי תקשורת אינן מעניינו. הרעפת מחמאות על פוליטיקאים בכירים ופופוליזם שנועד להשיג תשומת לב תקשורתית – גם הם  אינם מעניינו.

ידועה האמרה "הפוליטיקה היא אמנות הפשרה". גם אם זאת אינה הגדרה כוללת לפוליטיקה, הפשרה היא בהחלט חלק חשוב ממנה. לעומת זאת, מיכאל איתן וחבריו לממשלה, זאב בנימין בגין ודן מרידור, מייצגים, לצד ניסיון ועמדות פוליטיות מתונות, חוסר נכונות לפשרות שיקדמו את מעמדם הפוליטי בתוך "הליכוד". בני בגין, מאז חזר לפוליטיקה לפני ארבע שנים, לא העסיק דובר או עוזר פרלמנטרי, וכלל לא רצה להתמודד שוב בתוך "הליכוד". מיכאל איתן ודן מרידור מביעים זה שנים רבות עמדות שאינן נציות מספיק בעבור רבים ממתפקדי "הליכוד". עמדותיו של מרידור בנוגע ליחסי הכנסת ובית המשפט העליון גם הן לא מסייעות לפופולאריות שלו ב"ליכוד". אם כך, אפשר לומר ששלושת הפוליטיקאים האלה אינם מיטיבים "לשחק את המשחק" הפוליטי – בניגוד, למשל, לפוליטיקאים שזכו לתוצאות הטובות ביותר בבחירות המקדימות האחרונות, וזאת אף על פי שהם מייצגים את הזרם המרכזי והמתון יותר ב"ליכוד": גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום וישראל כץ.

הקריירה המרשימה של איתן כפרלמנטר מייצגת אפוא "פוליטיקה אחרת", אשר עיקרה קידום עקרונות ליברליים ולאומיים. לכן, לקראת הבחירות המקדימות ב"ליכוד" שהתקיימו לפני בחירות 2009, בחרנו, באופן טבעי, להעמיד במרכז מסע הבחירות של מיכאל איתן את הסיסמה "להוכיח שאפשר אחרת".

בפרפראזה על אותה סיסמת הבחירות המקדימות של מיכאל איתן, הרי לפחות במידת מה הוכח הפעם שדווקא אי אפשר אחרת.

***

עליי להודות כי נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתום הבחירות הפנימיות ב"ליכוד" הכאיב לי באופן אישי. נתניהו הזכיר מפורשות את שמותיהם של דן מרידור ובני בגין, שני פוליטיקאים שהפסידו בבחירות, ואת החשיבות שהוא מייחס לשיתופם בהליכי קבלת ההחלטות. שמו של מיכאל איתן ותרומתו ההיסטורית למפלגה לא הוזכרו כלל באותו נאום.

אל לנו לשכוח כי בגין ומרידור עזבו את "הליכוד" וסייעו להפסד האישי של בנימין נתניהו לאהוד ברק בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 1999. בני בגין ערק מן "הליכוד" ועמד בראש רשימת "האיחוד הלאומי", ואילו דן מרידור ערק עם יצחק מרדכי למפלגת "המרכז", אשר בסופו של דבר – ובניגוד להצהרותיה המוקדמות – תמכה בגלוי במועמדותו של אהוד ברק לראשות הממשלה. בגין ומרידור לא שכחו גם להטיח האשמות אישיות כבדות נגד נתניהו דרך אמצעי התקשורת.

ביקורת נגד ראשי ממשלות מטעם "הליכוד" לא נעדרה לאורך השנים גם מן הלקסיקון של מיכאל איתן. הוא התבטא נגד אריאל שרון בפרשיות השחיתות ובסוגיית משאל העם על ההתנתקות, וכן התבטא נגד בנימין נתניהו במגוון רחב של נושאים משנות התשעים ועד היום. אולם הוא תמיד הקפיד להתבטא באופן ענייני, וחשוב מכך – נשאר נאמן למפלגה ששלחה אותו לכנסת, ולא ערק ממנה בשל אינטרסים אישיים. מעבר לנאמנותו המפלגתית, יש לציין גם את תמיכתו המסורתית של איתן בעמדות המדיניות והכלכליות של בנימין נתניהו בשתי כהונותיו כראש הממשלה.

במהלך מסע הבחירות של איתן לקראת הבחירות המקדימות ב"ליכוד" לפני בחירות 2009, שבניהולו השתתפתי, הוא אף הצהיר בסרקזם האופייני לו: "אינני חוזר ל'ליכוד'". הביקורת המרומזת כוונה נגד היחס המועדף שהעניק נתניהו לבגין ולמרידור, שחזרו ל"ליכוד" לקראת בחירות אלו.

למרות כל זאת, היחס המחבק שהעניק נתניהו לשני הנסיכים לא היה מנת חלקו של איתן. מדוע? משום שבניגוד להם עמד איתן באופן קבוע וללא פשרות על עקרונות של ניהול דמוקרטי תקין, והתייצב ללא חת לבדו נגד ראש הממשלה כשסבר שזוהי חובתו המוסרית. לשיטתו, רק עמידה כנה על עקרונות המוסר הציבורי תעניק ל"ליכוד" יתרון פוליטי ארוך טווח על פני שאר המפלגות.

אולם, כפי שמלמדנו המקרה של איתן, כשאתה ניצב לבד מול ראש מפלגה וראש ממשלה פופולרי מצד אחד, ומול קבוצות מאורגנות כמו זאת של משה פייגלין וזאת של חיים כץ מן הצד האחר – מעמדך בתוך המפלגה בסכנה, גם אם אתה זוכה לתמיכה ציבורית רחבה.

דוגמה מהתקופה האחרונה לאופן התנהלותו הפוליטית של איתן היא פנייתו ליועץ המשפטי לממשלה נגד אביגדור ליברמן, המוצב במקום השני ברשימה המשותפת של "הליכוד" ו"ישראל ביתנו", ולפיה "הסרת הקלון מליברמן תטיל קלון על ישראל כולה". זו אינה נקמת איתן ב"ליכוד" על הפסדו בבחירות המקדימות, כי אם המשך ישיר לאופן שבו פעל לאורך כל שנות שליחותו הציבורית: מאבק בשחיתות שלטונית, גם כאשר היא באה מתוך שורות מפלגתו שלו.

בריאיון שקיימתי עמו הסכים איתן כי הביקורת שהעביר על ראש הממשלה פגעה בסיכוייו בבחירות המקדימות:

"הייתי היחיד שניהל מאבקים שאחרים הסכימו עמם אבל לא רצו לקחת בהם חלק פעיל – למשל בנוגע להסכם עם ליברמן. הבנתי שההסכם בין "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" יוביל לצביעת הליכוד בצבעים לאומניים ולא יועיל ל"ליכוד". אף אחד לא רצה להצטרף למאבק הזה. ביקשתי שתהיה הצבעה חשאית, והבקשה נדחתה בצורה די בוטה. כשאני חושב על זה היום – איך ייתכן שיש הצבעה במפלגה דמוקרטית על חיבור עם מפלגה אחרת, אבל לא מראים לאנשים את ההסכם, והם מאשרים אותו על בסיס אמירה כללית של ראש המפלגה? זאת התבטלות!

               וכיצד השפיעו יחסיך עם ראש הממשלה על תוצאות הבחירות המקדימות?

 ערב הפריימריז לא היה לרוחו של נתניהו שהעליתי בכל מקום את השאלות לגבי ההסכם בין מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" ואת הדרישה להצבעה חשאית על ההסכם. הוא לא פגע בי באופן אישי בפריימריז, אבל מבדיקה שערכתי עולה כי במעוזים של עוזריו ותומכיו קיבלתי אפס קולות. אני רוצה שיהיה ברור: אני לא מאשים לא את נתניהו ולא את העוזרים שלו – העובדה שקיבלתי רק אחד עשר אלף קולות מלמדת שההתנגדות כלפיי הגיעה לא רק מצד התומכים בנתניהו, אלא גם מצד ההתיישבות ביהודה ושומרון, ויש למחנה הזה תמיכה רחבה בליכוד .

תגובתו לתוצאות הבחירות המקדימות היא דוגמה לאצילותו הפוליטית, והיא מעוררת השתאות אפילו בקרב האנשים הקרובים לו. מיד בהתפרסם התוצאות, כמו התכונן להן מראש ואף היה בשל להן, פרסם איתן בעמוד הפייסבוק שלו את הדברים האלה: "שמונה פעמים רצופות קיבלתי את תוצאות הבחירות המוקדמות, כשנבחרתי לייצג את הליכוד. הפעם חברי הליכוד החליטו אחרת, ואני מקבל את החלטתם". לאחר שתומכיו, כולל כותב שורות אלו, ניסו לנחמו ושיבחו את פועלו, פרסם באותו המקום הודעה נוספת, המסכמת באופן תמציתי ומלא הומור את דרכו הפוליטית:

בניגוד לטקס הלוויה, שמתקיים בעת שאדם מסתלק מהעולם ונקבר עמוק באדמה, בטקס אשכבה פוליטי 'המנוח' יכול להקשיב לדברי המספידים ולהגיב […] ברצוני לנצל את האפשרות הזו ולהודות לכולכם. קראתי את ההתייחסויות של כל אחד ואחד מכם. שמחתי לקרוא את אלה שהרעיפו עליי דברי שבח, ונתתי מקום וכבוד לאחרים, שביקרו בצורה עניינית את התנהלותי ואת עמדותיי. לאחר 28 שנות כהונה בכנסת ישראל אני מתכוון להמשיך ולתרום לציבור ולמדינה מחוץ לכנסת. תודה רבה חברים לכולכם, על התמיכה, על הביקורת הבונה ועל ושיתוף הפעולה. בבניין הארץ ננוחם!

לסיום, האם שקלת את האפשרות לעבור למפלגה אחרת?

אל"ף, הציעו לי לעבור למפלגה אחרת. בי"ת, סירבתי. גימ"ל, הסרתי את ההתמודדות שלי לכנסת גם מרשימת הליכוד. אבל לאור תוצאות הפריימריז היית צריך לשאול: האם אני רואה עצמי כחבר ליכוד? לכאורה תוצאות הפריימריז נותנות ביסוס למי שאמר, מיקי, לך למרצ! אבל אני אומר, אחד עשר אלף איש רצו לראות אותי בכנסת, ואני בטוח שבין מצביעי הליכוד – לא חברי הליכוד – יש לפחות ארבעה עד שישה מנדטים שחושבים כמוני. וכל זמן שאני יכול לומר את דבריי ולהשמיע את עמדותיי, אעשה את זה, גם מחוץ לכנסת. אני חבר מפלגה, אני חבר מרכז וחבר מועצת הסניף ברמת גן. אני נשאר ב"ליכוד".

בנימין שוורץ סיים את לימודי התואר השני במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, וכיום משתתף בתכנית "Tikvah Fellowship" בניו יורק.